אתמול בשעה 15:00 קבעתי עם מטופל פגישה בזום.
השעה 15:05. הוא לא עונה לי, לא זמין בוואטסאפ, לא עונה לטלפון...
והמחשבות שלי התחילו להשתולל:
"אולי הוא לא מרוצה מהטיפול?" "הטיפול לא מספיק חשוב לו?" "הוא לא ממש רציני..."
ואז עברתי אליי:
"בואי, תזכרי... אולי עשית טעויות בפגישה הקודמת איתו..." "אולי את מטפלת לא מוצלחת, לא מספיק טובה..."
הרגשתי לכמה רגעים עצובה, מאוכזבת מעצמי. לא הצלחתי להתרכז בשום דבר אחר.
השעה 15:15. הוא יוצר קשר: "אני ממש מצטער, התחלתי לבנות את הסוכה עם הילדים ולא שמתי לב לשעה. אני ממש מתבאס על הרבע שעה שפספסתי... נתחיל?"
נפלתי בפח.
נפלתי למלכודת. מלכודת חשיבה הרסנית... בדיוק כמו שקורה לכולנו לפעמים.
כמה מילים על מחשבות...
המחשבות שלנו כל כך משפיעות עלינו!!!!!
יש להן השפעה משמעותית על הרגשות שלנו, על מצב הרוח שלנו ועל האופן שבו אנחנו מגיבים למצבים שונים.
אותו אירוע בדיוק יכול לעורר בי רגשות שונים, בהתאם לאופן שבו אני מפרשת אותו.
המחשבות שלנו משפיעות על הדרך שבה אנחנו מרגישים, על ההתנהגות שלנו ועל האופן שבו אנחנו מתמודדים עם מצבים בחיים.
כמו בדוגמה למעלה, לפעמים המוח עושה לנו "טריקים" ומעוות את הדרך שבה אנחנו מפרשים את המציאות.
עיוותי חשיבה יכולים להוביל אותנו לרגשות שליליים, לדכדוך ולחרדה, ולעיתים גם לפגוע בתחושת הערך והביטחון העצמי שלנו.
אז לאיזו מלכודת נפלתי?
תכירו 2 מלכודות חשיבה מאוד פופולריות:
1. פרסונליזציה
הנטייה לפרש אירועים כאילו הם קשורים אליי באופן אישי, ולהסיק שאירוע כלשהו נגרם בגללי או מעיד עליי ועל היכולת שלי.
בדיוק כמו שקרה לי:
"המטופל לא הגיע לפגישה... זה כנראה בגלל שאני לא מטפלת מספיק טובה."
2. הכללת יתר
הסקת מסקנות רחבות ושליליות מתוך אירוע נקודתי.
בדוגמה שלי, מאירוע אחד שבו מטופל לא הגיע בזמן, המוח שלי כבר קפץ למסקנות על כל הטיפול, על הקשר עם המטופל ואפילו על היכולת המקצועית שלי.
והכול... בתוך 10 דקות!
יש עוד לא מעט מלכודות חשיבה שכדאי להכיר.
והחדשות הטובות הן שכשאנחנו מתחילים לזהות את המלכודות שהמוח שלנו נוטה ליפול אליהן, אנחנו יכולים לעצור, לבדוק את המחשבה ולשאול:
האם זו באמת עובדה? או שזו רק פרשנות שלי למצב?
היכולת לזהות את מלכודות החשיבה שלנו יכולה לעזור לנו להתמודד בצורה גמישה ומאוזנת יותר עם אירועים בחיים, לפתח חשיבה מציאותית יותר ולחזק את החוסן הנפשי שלנו.
כי לפעמים...
לא האירוע הוא זה שמפיל אותנו. אלא הסיפור שהמוח שלנו מספר לנו עליו.