שיתוף מאוד אישי - אתגרים ושאלות מורכבות מהקליניקה.
מטופלת שאלה אותי שאלה לא פשוטה: איך אני אוכל להבין אותה, אם לא עברתי בעצמי את מה שהיא עברה? אם לא עברתי בחיי טראומה כל כך נוראית כמו שלה?
זו שאלה לא טריוויאלית ורלוונטית: מטופלים רוצים להרגיש שבטיפול מבינים אותם. שמבינים לעומק את ליבם, ושאנחנו מסוגלים להבין את עומק הכאב שהם חשים. לקח לי כמה דקות לחשוב על תשובה שבעיקר תספק אותי. אחרי כמה דקות, שיתפתי אותה בכנות שלא חוויתי את כל הטראומות ואת כל המצבים הכואבים שהמטופלים שלי עברו. אני גם לא לוקה בכל הפתולוגיות שבהן אני מטפלת. ייתכן שאם הייתי חווה את כל הטראומות ואת כל ההתמודדויות בעוצמות שבהן המטופלים שלי חווים אותן, היום הייתי אדם לא מאוזן, ולא היה מתאפשר לי לטפל באנשים אחרים.
אבל ייתכן שכן חשתי את כל קשת הרגשות ולא מעט מהסימפטומים של אבחנות שבהן אני מטפלת, בעוצמות שונות. הרי כולנו נמצאים על רצף כלשהו(?!?) כשמדברים איתי על פחד וחרדה, אני יכולה להתחבר לפחדים הכי עמוקים ושחורים שלי. כשמדברים איתי על אובססיות ועל מחשבות טורדניות, אני יכולה להתחבר למחשבות שלא נותנות לי מנוח. כשמדברים איתי על קושי במערכות יחסים, אני יכולה להתחבר לכל המורכבות שביחסים האישיים שלי. כשמדברים איתי על אובדן, אני יכולה להתחבר לכל מה שאיבדתי במהלך החיים. כשמדברים איתי על טראומה, אני יכולה להתחבר לזיכרונות הכי כואבים שלי. וכשמדברים איתי על בושה, תסכול, חוסר אונים... טוב, לא חסרות לכולנו התחושות האלה בחיים...
מההיכרות שלי עם מאות מטפלים, אני יודעת שכל אחד מהם, וגם אני, מגיע למקצוע מהמקומות הכואבים שלו וההתמודדויות שלו. ובדרך הטיפול אנחנו עושים תיקון ומרפאים את עצמנו, בזמן שאנחנו עוזרים לאחרים להתרפא. אגב, זו גם דרך ריפוי שאני מציעה להרבה מהמטופלים שלי — לעזור לאחרים כחלק מתהליך ריפוי עמוק ואמתי. להשתמש בכאב שלהם כמנוע, שאין חזק ממנו, ליצירת שינוי פנימי וחיצוני.
ולפעמים מטופל מפתיע אותי בתחושות ובמצבים שפחות מוכרים לי, שזרים לי יותר. במקרים כאלה אני נכנסת למסע פנימי בחיפוש אחר זיכרון, סיטואציה או מצב שבו חוויתי משהו דומה. ובמידה שאין כאלה, אני מנטרלת את העולם שלי ומסכימה פשוט להיות נוכחת. ללוות את האדם בכאב שלו ובחוויה שלו. להיות שם, בהקשבה.
ואז עולה שאלה מנוגדת המתבקשת: אם גם אני חווה ומתמודדת עם מצבים דומים, איך בעצם אוכל לעזור לאחרים??? הרי זה לא אבסורד שגם אני, שחווה או חוויתי חלק מהדברים, יכולה לעזור לאחרים לשפר את איכות החיים שלהם? אני מניחה שאם נשאל מטפלים שונים, יהיו כאן תשובות שונות, אולי כמספר המטפלים. יהיו כאלה שיזכירו שלמדו שיטה כזו או אחרת. יהיו כאלה שיגידו שהניסיון בקליניקה לימד אותם מה עוזר בכל מצב. וזה בהחלט עוזר.
אני מרגישה שלי קורה משהו עמוק יותר: להיות מטפלת רגשית עבורי זה מסע. זה לעבור בעצמי טרנספורמציה אישית יחד עם כל אדם שמולי. זה לפגוש גם את הכאב, את הקשיים ואת ההתמודדויות שלי. כל מטופל מפגיש אותי עם העולם הפנימי שלי. וברגע שאני מצליחה למצוא את הדרך שלי להתמודד עם האתגרים הרגשיים שלי, אני יכולה גם לעזור למטופל שמולי למצוא יחד משמעות בכאב שלו, ולחפש דרכים טובות יותר להתמודד — דרכים שמתאימות לו, ולא בהכרח לי.
אז לא, לא חוויתי את כל המצבים, את כל החוויות ואת כל הטראומות. אבל אני יכולה לעזור בתהליך הריפוי דרך החיבור לרגשות שלי, לחוויות שלי, לעשות יחד טרנספורמציה ולמצוא יחד דרך טובה יותר להתמודד ולשפר את איכות חיינו.
שואנה אשכנזי עו"ס ופסיכותרפיסטית CBT מנהלת מרכז דיאלוג