בבסיס הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) עומדת ההנחה כי עבור כל אירוע שמתרחש במציאות, אנו מייצרים פרשנות משלנו – כלומר, מחשבות על מה שקרה. מחשבות אלו הן לרוב אוטומטיות, ומושפעות מתבניות חשיבה קבועות, מניסיון חיים, מאמונות יסוד ועוד.
לדוגמה: קבעת עם חברה להיפגש בשעה 20:00 במסעדה. השעה היא 20:30, החברה עדיין לא הגיעה ואינה עונה לטלפון. לאן המחשבות שלך הולכות?
"היא בטח נרדמה והטלפון שלה על שקט."
"היא פשוט חוצפנית! גם מאחרת וגם מתעלמת!"
"אוי לא... אולי קרה משהו נורא בדרך?"
המחשבות הללו מרגישות לנו כמו עובדה מוחלטת באותו רגע, אך בפועל הן רק אפשרויות שונות. והכי חשוב: המחשבות האלו מולידות רגשות. אם נחשב שהיא "יבשה" אותנו בכוונה, נרגיש כעס ותסכול ואולי אפילו דחייה. לעומת זאת, אם נחשב שמשהו רע קרה, נרגיש דאגה עמוקה.
הרגשות והמחשבות שלנו מובילים אותנו מיד לפעולה: האם נתחיל להתקשר לכל מכריה, או שנעזוב את המסעדה בכעס? התגובות הללו מעצבות בסופו של דבר את איכות הקשרים שלנו, את תחושת הרווחה הנפשית שלנו ואת האופן שבו אנחנו חווים את העולם.
הבשורה הגדולה של הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית היא שיש לנו אפשרות לפתח גמישות מחשבתית. במהלך הטיפול אנו לומדים לזהות את אותן מחשבות אוטומטיות, לעצור ולשאול את עצמנו: האם זו הפרשנות היחידה האפשרית? אילו עוד הסברים קיימים למצב? התרגול הזה מסייע למוח שלנו להתרחב, לווסת את הרגשות, ולבחור תגובה מותאמת ומקדמת יותר.
שואנה אשכנזי עו"ס ופסיכותרפיסטית CBT מנהלת מרכז דיאלוג