"היי רונית, נעים מאוד, מה הביא אותך לטיפול?" "אני לא מאושרת ואני לא יודעת למה... אני בזוגיות טובה, יש לי שני ילדים מדהימים, אני מוערכת בעבודה שלי, אין לי בעיות כלכליות, אני מרגישה הרבה משמעות בחיים..." "אני לא יודעת מה קורה לי. כבר שנתיים, מגיל 39, אני לא מצליחה להתרגש כמו פעם, אני עצובה יותר, בלי מצב רוח, הכול מעיק עליי... והכי מעצבן אותי שאני לא יודעת למה!!! אין לי סיבה לכך, הכול כביכול בסדר!?!?!" ניסיתי לברר עוד מול רונית... "אולי קרה משהו? תאונה? איבדת מישהו קרוב?" "דודה שלי נפטרה, אבל לא נראה לי שזה עד כדי כך השפיע עליי..."
המשכתי בבירורים... "עברנו שנים קשות בארץ, אולי המצב הביטחוני השפיע עלייך?" "טוב, בהחלט הייתה תקופה מאוד קשה בארץ," ענתה רונית, "אבל זה לא זה..."
אתם גם מעל גיל 40?? המצב הזה מוכר לכם??
המקרה של רונית הוא לא מקרה בודד... הרבה נשים וגם גברים בסביבות גיל 40 מגיעים לטיפול עם תחושות דומות... רגעי האושר והסיפוק פחתו משמעותית בחיים שלהם, ללא הסבר ברור הקשור לנסיבות החיים. אם אין הסבר סביבתי ברור, ייתכן מאוד שגם לגורמים ביולוגיים יש חלק במה שאנחנו מרגישים: סביב גיל 40 יכולים להתרחש שינויים ביולוגיים והורמונליים, שיכולים להשפיע גם על רמות הדופמין ואנדורפינים במוח, המשפיעים על מצב הרוח, האנרגיה ותחושת הרווחה הכללית שלנו.
הסברתי לרונית שאם יש כאן מרכיב ביולוגי או הורמונלי, יש לנו מה לעשות.. "אנחנו יכולות לבנות תכנית אימונים למוח שלך!" "מעולה, אז מה אני צריכה לעשות?? אני מוכנה לעשות כל דבר," אמרה רונית. "נעזור למוח שלך להפריש יותר דופמין ואנדורפינים! זו התוכנית". זה נשמע פשוט, אבל זו עבודה שדורשת התגייסות והתמדה. ייתכן כי בהתחלה נתקשה למצוא את האנרגיה ואת הכוחות ליישם את התכנית (כי הרי זו המטרה, להרגיש יותר אנרגיה ויותר מצב רוח...), לכן מתחילים בהדרגה...
איך עושים את זה? באמצעות שיטת המאזנים: מאזנים ביום יום שלנו בין פעילות פאסיבית לפעילות אקטיבית של המוח: מצמצמים בלו"ז שלנו פעילויות פסיביות: שעות ארוכות מול מסכים וברשתות החברתיות, שימוש מופרז באלכוהול או בחומרים ממכרים אחרים, ישנים טוב – בדרך כלל 7–9 שעות בלילה, בהתאם לצורך האישי – אך משתדלים לא לישון מעבר לכך או להישאר במיטה שעות ממושכות.
לעומת זאת, מכניסים ללו"ז פעילויות אקטיביות: ספורט, ספורט ועוד ספורט! פעילות גופנית היא אחד הכלים המשמעותיים שיש לנו לשיפור מצב הרוח ולהגביר את האנרגיה שלנו. פעילויות אקטיביות נוספות: הולכים לעבודה, עוסקים בתחביב שאנחנו אוהבים, יוצרים, לומדים, נפגשים עם חברים ובני משפחה או מתנדבים בקהילה. (עשייה משמעותית נותנת לנו תחושת עניין, משמעות ומשפר את מצב הרוח!).
אם בשגרה שלנו יש יותר פעולות פסיביות מאקטיביות, אנו עלולים להרגיש יותר עייפות, פחות מוטיבציה, ומצב רוח ירוד. וההיפך הוא הנכון, עם בלו"ז שלנו יש יותר פעולות אקטיביות, אני אחווה שיפור במצב רוח ובתחושות של סיפוק ורווחה כללית. תהליך זה נקרא "אקטיבציה של המוח".
לאחר חודשיים שבהם רונית יישמה את התכנית ההדרגתית האישית שבנינו יחד, היא החלה להרגיש הטבה משמעותית במצב הרוח, והעידה על חזרה של ההנאה והסיפוק גם מדברים קטנים ביומיום.
אנחנו חיים בעידן שבו פעילויות פסיביות משתלטות בקלות על הזמן הפנוי שלנו, ונדרשים שינויים קטנים, אך משמעותיים, כדי להרגיש טוב יותר, בעיקר באמצע החיים. ולכן, במיוחד סביב גיל 40 ומעלה, אולי כדאי לעצור ולבדוק: לאיזה צד המאזניים שלי נוטות? האם יש יותר פסיביות – או יותר פעילות אקטיבית בחיי היומיום שלי?
שואנה אשכנזי עו"ס ופסיכותרפיסטית CBT מנהלת מרכז דיאלוג